המלחמה הבאה לא תהיה באוויר, היא כבר מתחילה מתחת למים

חלק א': למה שדה הקרב הבא נמצא 200 מטר מתחת לפני הים ומי שישלוט בקרקעית, ישלוט בכלכלה מאמר זה נכתב בשפה פשוטה, עבור קורא חכם שאין לו רקע מוקדם בלוחמה ימית או בתקשורת תת-ימית.

זה החלק הראשון בסדרה: כאן נבסס את התמונה הגדולה ואת הטכנולוגיה ולכן לא נצלול לעומק לניתוח מניה ספציפית, את זה נשמור לחלק ב', הערות, הארות ותיקונים יתקבלו בברכה.
הקדמה: למה לדבר על קרקעית הים כשכולם מדברים על רחפנים?

פתחו היום כל ערוץ חדשות, כל פיד של X, כל דיון על “המלחמה של המחר”, וכולם מדברים על אותו דבר: רחפנים. רחפני נפץ, רחפני FPV, נחילים אוטונומיים שמשנים את שדה הקרב באוקראינה וזה נכון זו באמת מהפכה, אבל בזמן שכל העיניים נשואות לשמיים, מתרחשת מהפכה שנייה, שקטה הרבה יותר, במקום שאף אחד לא מסתכל אליו: מתחת לפני המים.

אז כמו שאני תמיד אומר, בואו נתכונן למלמה שתיהיה ולא לזאת שהייתה

והשאלה שתנחה אותנו לאורך כל הפוסט היא זו: מה קורה כשלוקחים בדיוק את אותו רעיון שעובד באוויר כלי טיס זול, אוטונומי, בלי טייס, שיכול לארוב, לרגל או לפוצץ ומורידים אותו מתחת למים? התשובה, כפי שאסביר, היא שדה קרב חדש לגמרי ומי ששולט בו, שולט במשהו הרבה יותר גדול ממיקום גאוגרפי, הוא שולט בעורק החיים של הכלכלה העולמית.
אבן יסוד ראשונה: מה בעצם עובר מתחת למים?

לפני שמדברים על נשק, צריך להבין מה בכלל מגינים עליו, אז בואו נבסס מושג אחד שהוא קריטי להמשך.

תשתית תת-ימית קריטית במינוח המקצועי, Critical Undersea Infrastructure (ובקיצור CUI) — היא כל מה שאנחנו מניחים על קרקעית הים כדי שהעולם המודרני יעבוד, בשפה עממית: כל הצינורות והחוטים שמסתתרים מתחת לגלים ומחזיקים את הציביליזציה.

ויש שני סוגים עיקריים, ושניהם חשובים לסיפור שלנו:

הראשון, כבלי תקשורת תת-ימיים (Submarine Cables), כבלי סיב אופטי בעובי של צינור גינה רגיל, שמונחים על קרקעית האוקיינוס וחוצים יבשות וכאן מגיע הנתון שצריך לעצור ולקרוא פעמיים: כ-99% מכלל תעבורת האינטרנט הבין-יבשתית בעולם עוברת דרך הכבלים האלה ולא דרך לוויינים, כפי שרבים חושבים, אלא דרך חוטים פיזיים על קרקעית הים, כל הודעת ווטסאפ שאתם שולחים לחו”ל, כל העברה בנקאית בין-לאומית, כל טריליון דולר שזז מדי יום בשווקים רץ בתוך החוטים האלה.
נכון להיום יש מעל 600 כבלים כאלה פעילים או מתוכננים, באורך כולל של כ-1.2 עד 1.5 מיליון קילומטר מספיק כדי להקיף את כדור הארץ עשרות פעמים (תוצרינט (TeleGeography); דוח האו”ם, 2026).

השני, צינורות אנרגיה, צינורות גז וחשמל שמחברים מדינות ושדות הפקה.
תחשבו על נורד סטרים (Nord Stream) שחיבר את רוסיה לגרמניה, או קרוב יותר לבית על שדות הגז הישראליים שמזרימים את האנרגיה שלנו אל החוף.

בשורה אחת: מתחת לפני המים, במקום שאף אחד לא רואה, עוברת מערכת העצבים ומערכת העורקים של הכלכלה העולמית כולה.

המטאפורה שתלווה אותנו: גוף האדם

כדי שלא נלך לאיבוד בהמשך, בואו נאחז במטאפורה אחת ונחזיק בה לאורך כל הדרך.

תחשבו על הכלכלה הגלובלית כמו על גוף אדם:
כבלי התקשורת הם מערכת העצבים הם מעבירים את המידע, את האותות, את הפקודות.
צינורות האנרגיה הם מערכת הדם הם מעבירים את הדלק, את הכוח, את החיים עצמם ושתי המערכות האלה וזה הקטע לא רצות במוח, מוגנות בקופסת גולגולת.
הן רצות חשופות לחלוטין על קרקעית הים, בלי שריון, בלי שמירה, בקילומטרים על קילומטרים של חושך.

כזכור, גוף בריא לא מרגיש את העצבים והעורקים שלו, הם פשוט עובדים עד הרגע שמישהו חותך אחד מהם.

הבעיה: כמה קל לחתוך עצב

וכאן נכנסת הבעיה, והיא גדולה ממה שנדמה, כל המערכת העצומה הזאת, ששווה טריליוני דולרים ומחזיקה את האינטרנט והאנרגיה של העולם פגיעה בצורה מביכה.

ולא צריך לדמיין תרחישים, זה כבר קורה, ובקצב מסחרר, למשל בים הבלטי, בין אוקטובר 2023 לינואר 2025, נחתכו או ניזוקו כ-12 כבלים וצינורות באזור בארבעה אירועים נפרדים של “גרירת עוגן” (Atlantic Council; War on the Rocks).
שבעה מהם בלבד אירעו בין נובמבר 2024 לינואר 2025, בנובמבר 2024 נחתכו כמעט במקביל שני כבלי תקשורת אחד בין פינלנד לגרמניה (C-Lion1) ואחד בין ליטא לשוודיה; הספינה הסינית Yi Peng 3 נחשדה בגרירת עוגן על הקרקעית לאורך מאות קילומטרים.
בחג המולד 2024 נחתך כבל החשמל Estlink 2 בין פינלנד לאסטוניה יחד עם ארבעה כבלי תקשורת והפעם המכלית Eagle S, חלק מ”צי הצללים” של רוסיה (Wikipedia: 2024 Baltic Sea submarine cable disruptions).

שימו לב לפרט הקטן והמטריד: רוב האירועים האלה בוצעו, ככל הנראה, באמצעות עוגן של ספינת מסחר רגילה. לא טורפדו, לא צוללת גרעינית — עוגן, זה הכל.
מה שמעלה את השאלה המתבקשת: אם אפשר לשתק חיבור אנרגיה בין-לאומי עם עוגן חלוד, מה יקרה כשמישהו יחליט לעשות את זה בכוונה, בשיטתיות, ומבלי להיתפס?

כאן נכנס השחקן החדש: הרחפן שמתחת למים

עכשיו, אחרי שביססנו את התמונה, אפשר לחבר את הנקודות, נחזור לרגע לרחפן הנפץ באוויר. מה הפך אותו למהפכני? שלושה דברים: הוא זול, הוא אוטונומי (לא צריך אדם בתוכו או אפילו מאחוריו), והוא שָׁחִיק, כלומר, לא נורא אם הוא הולך לאיבוד, כי הוא עולה גרושים יחסית למטרה ששווה מיליונים.

עכשיו ניקח את אותו רעיון בדיוק, ונוריד אותו 200 מטר מתחת לפני הים, מה שמקבלים נקרא כלי תת-ימי אוטונומי במינוח המקצועי AUV‏ (Autonomous Underwater Vehicle), או הגרסה הגדולה והקטלנית XLUUV‏ (Extra-Large Unmanned Underwater Vehicle). בשפה עממית: צוללת רובוטית בלי בני אדם בפנים, שיודעת לשחות לבד, להתחבא, ולחכות.

ונוסיף על הדוגמה מורכבות, כדי להבין כמה זה כבר אמיתי. קחו את ה-Ghost Shark (”כריש הרפאים”) של חברת Anduril האמריקאית, שפותח עבור חיל הים האוסטרלי, צוללת ענק אוטונומית, בלי גוף לחץ מסורתי, מה שמאפשר לה לצלול לעומקים קיצוניים ולשהות שם זמן רב מאוד. אוסטרליה הזמינה אותן בחוזה של 1.7 מיליארד דולר אוסטרלי, והדגם המבצעי הראשון נכנס לשירות בינואר 2026 (USNI News; Anduril).
מהצד האמריקאי יש את ה-Orca של בואינג, ואנדוריל כבר חושפת תחמושת תת-ימית אוטונומית בשם Copperhead, תרגמו: טורפדו-רחפן שיודע לנווט לבד.

הבעיה: עד היום, כדי לחבל בתשתית תת-ימית, היית צריך ספינה גלויה (שאפשר לזהות ולהאשים) או צוללת מאוישת (שעולה מיליארדים ומסכנת אנשים).
הכלי האוטונומי שובר את שתי המגבלות בבת אחת, הוא זול, הוא שחיק, ואין בו בן אדם ולכן אין כתובת.
מי בדיוק שלח את הרובוט ששכב על הקרקעית וחתך את הכבל? לך תוכיח. זו בדיוק ה”הכחשה סבירה” (plausible deniability) שהופכת את הלוחמה התת-ימית לכלי החלומי של מעצמות.

בשורה אחת: הרחפן הוריד את מחיר הפגיעה באוויר לאפס, הכלי התת-ימי האוטונומי עושה עכשיו בדיוק את אותו דבר בעורקי החיים של הכלכלה.

העיגון הישראלי: זה לא תיאוריה, זה קורה לנו בחצר

ועכשיו נביא את זה הביתה, פשוטו כמשמעו, ישראל יושבת על אחת מנקודות התורפה הברורות בעולם בתחום הזה. שדות הגז הגדולים שלנו לוויתן, תמר וכריש יושבים עשרות קילומטרים מהחוף, מחוברים אל היבשה דרך צינורות גז על קרקעית הים. פלטפורמת ההפקה של כריש-תנין, למשל, צפה כ-90 ק”מ מול חופי הארץ (Israel Defense).

עכשיו תשאלו את עצמכם: ב-אזור שבו ארגוני טרור משוגרים אליו רחפנים, מיירטים לעברו טילים, ושולחים אליו צוללני קומנדו כמה זמן ייקח עד שמישהו ינסה לשלוח רחפן תת-ימי אל אחד מהצינורות האלה? והאם בכלל היינו יודעים שהוא שם?

כאן נכנסת ההגנה. וכאן, אגב, נמצא גם החיבור שאני מחזיק בו אישית בתחום אבל את הזווית ההשקעתית נשמור לסוף, אחרי שנבין את הטכנולוגיה.

הצד השני של המטבע: איך בכלל “רואים” מתחת למים?

אם הבעיה היא שאי אפשר לראות מה קורה בחושך של קרקעית הים, אז הפתרון חייב להתחיל מ”עיניים”. אבל הנה אבן יסוד שצריך להפנים: מתחת למים, גלי רדיו וגלי אור כמעט לא עובדים. מכ”ם (ראדאר) רגיל כזה שמזהה מטוס חסר תועלת מתחת לפני הים. המים בולעים אותו תוך מטרים בודדים.

מה כן עובד מתחת למים? קול. וכאן נכנס הסונאר (Sonar). בהגדרה המקצועית: מערכת שמשדרת ומקבלת גלי קול כדי לזהות ולמקם עצמים. בשפה עממית: “רואים” עם האוזניים. המערכת שולחת “פינג” של קול, הקול פוגע בעצם למשל כמו צוללן, רחפן תת-ימי, צוללת וחוזר כהד, הזמן והכיוון של ההד מחשבים מה זה ואיפה זה.

וכאן נכנס המוח, סונאר טוב לא מספיק; הים מלא ברעשי רקע דגים, גלים, ספינות, יונקים ימיים. האתגר האמיתי הוא בינה מלאכותית שיודעת להבדיל בין להקת דגים לבין צוללן עם כוונות רעות, ולעשות את זה עם מעט מאוד “אזעקות שווא”.
זה ההבדל בין מערכת שמייצרת אלף התראות ביום ואף אחד לא מתייחס אליהן, לבין מערכת שמתריעה פעם אחת ובצדק.

המינוח שתשמעו בהקשר הזה הוא Underwater Domain Awareness (”מודעות למרחב התת-ימי”) בקצרה: לדעת בכל רגע נתון מה זז מתחת למים סביב הנכס שלך, בדיוק כמו שמכ”ם נותן לך תמונת אוויר.
זו בדיוק התשתית שנאט”ו ממהרת עכשיו לבנות: מבצע Baltic Sentry שהושק בינואר 2025, ה-Maritime Centre להגנה על תשתית תת-ימית, ויוזמת Digital Ocean Vision שמשלבת רובוטים תת-ימיים, רחפנים ולוויינים לתמונה אחת (CSIS; NATO).

הזווית ההשקעתית (כאן מתחיל החלק שבגללו אתם קוראים)

עכשיו, אחרי שהבנו את הטכנולוגיה, ההיגיון ההשקעתי מצטייר מעצמו, והוא תמיד אותו היגיון: יש בעיה גדולה → מישהו פותר אותה → מי שפותר, מרוויח. הבעיה כאן היא בגודל של טריליוני דולרים בתשתית חשופה, הפותרים הם תעשיית ההגנה התת-ימית, ומה שמעניין הוא שזה שוק שרק עכשיו מתחיל להתעורר.

המספרים: שוק הכלים התת-ימיים האוטונומיים (AUV) צפוי לצמוח מכ-3.1 מיליארד דולר ב-2025 לכ-4.6 מיליארד דולר ב-2030 (MarketsandMarkets), והשוק הרחב של כלים תת-ימיים בלתי-מאוישים (UUV) צפוי להגיע לכ-8.7 מיליארד דולר. אבל המספר שבאמת מספר את הסיפור הוא הרחב יותר: שוק הביטחון הימי כולו צפוי לזנק מכ-25 מיליארד דולר ב-2023 לכ-50.8 מיליארד דולר ב-2033 (MarketsandMarkets).

ואיפה משחקים? יש שתי קטגוריות:

צד ההתקפה מי שמייצר את הכלים האוטונומיים עצמם, כאן בולטת Anduril (פרטית בינתיים, אבל שווה מעקב) עם ה-Ghost Shark, ו-בואינג עם ה-Orca.

צד ההגנה מי שמייצר את ה”עיניים והמוח”: סונארים ובינה מלאכותית לזיהוי האיומים, בצד הציבורי, שם בולט הוא קראקן רובוטיקס (Kraken Robotics, ‏PNGבבורסתטורונטו/‏PNG בבורסת טורונטו / ‏ PNGבבורסתטורונטו/‏KRKNF) — חברה קנדית שמייצרת סונאר מסוג Synthetic Aperture Sonar וסוללות תת-ימיות, עם הכנסות של מעל 100 מיליון דולר ב-2025 ורכישה מתוכננת בהיקף 615 מיליון דולר (Stockanalysis; AInvest).

ובישראל? כאן נכנסת DSIT Solutions (גילוי נאות, מחזיק בחברה) חברה ישראלית עם שלושה עשורים של ניסיון בהגנה תת-ימית, כיום בבעלות רפא”ל.
המוצר המוכר שלה, AquaShield, הוא בדיוק אותו “סונאר חכם לזיהוי צוללנים” שתיארנו מערכת אוטונומית שמזהה צוללנים, כלי-תת-מימי-לצוללנים (SDV) וכלים תת-ימיים בלתי-מאוישים (UUV). היא זו שמגינה, בין היתר, על פלטפורמת הגז כריש-תנין מול חופי ישראל (Israel Defense; DSIT). וכאן יש דקות שחשוב לומר בכנות: DSIT אינה נסחרת כמניה עצמאית היא נכס בתוך רפא”ל הממשלתית ולכן החשיפה הטהורה לתֵמה היא דרך השחקנים הציבוריים, בעוד שערך כמו DSIT הוא הוכחת ההיתכנות של השוק עצמו.

חתימה פיקנטרית: הצוללת שעלתה פחות מדירה בתל אביב

נסיים בנתון שממחיש את כל ההפיכה הזאת במשפט אחד, צוללת מאוישת מתקדמת עולה מיליארדי דולרים ולוקח עשור לבנות. ה-Orca של בואינג, אגב, הספיקה כבר לאחר בשלוש שנים ולחרוג מהתקציב ב-242 מיליון דולר כי לבנות דברים גדולים מתחת למים זה קשה, אבל הכלים האוטונומיים החדשים שוברים את כל המשוואה: הם נבנים בשבריר מהמחיר, בשבריר מהזמן, ובלי אף נשמה אחת בפנים.

ובזה בדיוק טמון מה שצריך להדיר שינה מעיני מתכנני הביטחון: כשפגיעה שמשתקת מדינה שלמה חוצה את גבול ההכחשה הסבירה ויורדת אל מתחת לעלות של דירת שלושה חדרים היא מפסיקה להיות “תרחיש קיצון”. היא הופכת לכדאית.

בחלק ב’ נצלול (תרתי משמע) אל החברות עצמן מי באמת מרוויח מההגנה על קרקעית הים, ואיך נראית תיק החשיפה לתֵמה שלדעתי תהיה אחת הגדולות של העשור.

אם הגעתם עד לפה, סימן שאהבתם אז בחייאת תעשו שיתוף, תנו לב ותגיבו אם אהבתם

חלק א’ מתוך סדרה, כל הנתונים מבוססים על מקורות פומביים מוכרים (ראו אזכורים בגוף הטקסט).
אזהרה: הדברים הם דעה אישית בלבד ואינם ייעוץ השקעות. אני עשוי להחזיק חשיפה לחברות שהוזכרו. אינני יועץ מורשה

בדקו בעצמכם ובאחריותכם