מי מרוויח כשהמלחמה יורדת מתחת למים?
חלק ב’: מפת ההשקעה בלוחמה התת-ימית, שלוש שכבות, מאזין וצופה, תוקף וצוות מתקן
זהו החלק השני בסדרה, בחלק א’ "המלחמה הבאה לא תהיה באוויר, היא כבר מתחילה מתחת למים"
ביססנו את התמונה הגדולה: 99% מתעבורת האינטרנט עוברת בכבלים על קרקעית הים, התשתית הזאת חשופה לחלוטין, וכלים תת-ימיים אוטונומיים, “רחפני הנפץ של המעמקים”, הופכים את החבלה בה לזולה, שחיקה וחסרת-כתובת.
כאן, כפי שהבטחתי, נצלול אל החברות עצמן, המאמר נכתב בשפה פשוטה, ומה שכתוב בו הוא מיפוי של התֵמה, לא המלצה ולא מחיר יעד, הערות ותיקונים יתקבלו בברכה.
הקדמה: בבהלת הזהב, מי באמת התעשר?
יש משפט ישן בשווקים, ואני אוהב אותו: בבהלת הזהב של קליפורניה, רוב מחפשי הזהב פשטו את הרגל, מי שהתעשר באמת היה זה שמכר להם את האתים, המכנסיים והאוהלים.
השאלה שתנחה את כל החלק הזה היא בדיוק זו: בלוחמה התת-ימית, מי מוכר את האתים?
כי כאן טמונה הבעיה של רוב המשקיעים שמזהים תֵמה נכונה, הם קונים את הכותרת, לא את העסק. הם שומעים “מלחמה תת-ימית” ורצים לקנות את היצרן של הצוללת האוטונומית הכי מגניבה, אבל כזכור, מהחלק הראשון, הסיפור האמיתי הוא לא הנשק היחיד, הוא המערכת השלמה שצריך לבנות סביב כל קילומטר של קרקעית ים ולמערכת הזאת יש שלוש שכבות, וכל שכבה היא הזדמנות השקעה נפרדת.
תחשבו על זה כמו על שלוש טבעות הגנה סביב נכס: מי שומע את האיום, מי תוקף אותו או מרתיע מפניו ומי מתקן את מה שנשבר, בואו נעבור עליהן אחת-אחת.
שכבה ראשונה: העיניים והאוזניים
כזכור מחלק א’, מתחת למים רואים עם הקול. הסונאר הוא העין, והבינה המלאכותית היא המוח שמבדיל בין להקת דגים לרחפן תת-ימי עוין וכאן נמצאת התובנה ההשקעתית הראשונה: אתה לא חייב לנחש איזו צוללת אוטונומית תנצח’ אתה יכול למכור את העיניים לכולן וזו לטעמי השכבה המעניינת ביותר.
זה מה שנקרא בעגה “מכשים ואתים” (picks and shovels), לא להמר על מחפש זהב ספציפי, אלא למכור את הכלי שכל המחפשים צריכים ובשכבת החיישנים, יש שני סוגי שחקנים.
ה-pure-play הסחיר הבולט הוא קראקן רובוטיקס (Kraken Robotics, $PNG בטורונטו / $KRKNF), חברה קנדית שכל-כולה בתחום זה, היא מייצרת סונאר מסוג Synthetic Aperture Sonar (סונאר במפתח מלאכותי, בעברית פשוטה: טכנולוגיה שיוצרת תמונה תת-ימית בחדות גבוהה פי כמה מסונאר רגיל) וגם סוללות תת-ימיות לכלים האוטונומיים.
ההכנסות שלה חצו 100 מיליון דולר ב-2025, והיא רוכשת חברה בריטית (Covelya) בעסקה של 615 מיליון דולר (Stockanalysis; Naval/AInvest).
היתרון: חשיפה טהורה לתֵמה.
החיסרון, וצריך לומר אותו בפה מלא: חברה קטנה = תנודתיות גבוהה.
כשהשוק אוהב את הסיפור היא מזנקת, וכשהוא מפחד היא צונחת. זה לא נכס “לישון בשקט בלילה”.
הצד השני הם הענקיות שמשלבות את החיישנים כחלק מתיק רחב, וכאן, כל אחת מהן הוציאה ב-2025 מוצר שמכוון בדיוק לסיפור שלנו:
תאלס (Thales, $HO בפריז), הצרפתים הם מעצמת סונאר, משפחת ה-CAPTAS שלהם חצתה את הזמנה ה-100 (The Defense Post), והם השיקו את Sonar 76Nano, סונאר מוקטן שנועד להיות מותקן על כלים תת-ימיים בלתי-מאוישים עצמם, עם מצב ייעודי להגנה על תשתית תת-ימית קריטית, כלומר: לא רק מגינים, אלא מצמידים אוזניים לרובוט.
סאאב (Saab, $SAAB-B בשטוקהולם), השוודים הובילו את קונסורציום MANGROVE שנבחר על ידי נאט”ו לפרויקט רשת הלחימה התת-ימית של הברית (AUWB-MN), שיצא לדרך בספטמבר 2025 (Navy Lookout; Naval News). מי שמוביל את התקן של נאט”ו, יושב במקום טוב לעשורים.
טלדיין (Teledyne, $TDY בניו-יורק), דרך חטיבת Teledyne Marine וכלי ה-Gavia, היא ספקית הסונאר וה-AUV של חצי מהתעשייה.
אלביט (Elbit Systems, $ESLT), הענקית הישראלית הסחירה: אלביט מייצרת משפחת סונארים (M660, M670, ו-TRAPS, סונאר נגרר במעמקים משתנים) וגם מצופי-סונאר לאיתור צוללות, למערכות מאוישות ובלתי-מאוישות כאחד (Elbit Systems).
DSIT ($DSIT בתל אביב), וכאן ה-pure-play הישראלי, ואולי המעניין מכולם: חברה שכל-כולה הגנה תת-ימית, עם מערכת AquaShield לזיהוי צוללנים וכלים תת-ימיים.
רפא”ל מחזיקה בכ-50%, והחברה הונפקה ב-2026 בבורסה (גייסה כ-52 מיליון ש”ח, ובחציון הראשון של 2025 ההכנסות זינקו בכ-70% לכ-14.5 מיליון דולר).
זו חשיפה ישראלית טהורה לתֵמה, וגם, כיאה ל-pure-play קטן, תנודתית.
שכבה שנייה: השיניים, מי שתוקף ומרתיע
כאן נכנסים יצרני הכלים האוטונומיים עצמם, אותם “רחפני נפץ של המעמקים” שתיארנו בחלק א’ וכאן הבעיה למשקיע היא הפוכה: דווקא הכוכבת הגדולה של התחום עוד לא נסחרת.
Anduril היא השם החם ביותר, היצרנית של ה-Ghost Shark (כריש הרפאים) והתחמושת התת-ימית האוטונומית Copperhead. אבל היא חברה פרטית ולמספרים יש סיפור משלהם: בגיוס הסדרה H היא הגיעה לשווי של כ-61 מיליארד דולר (כפול מ-30.5 מיליארד רק חודשים קודם), עם הכנסות של כ-2.2 מיליארד דולר ב-2025. הנהלת החברה אומרת בגלוי שהיא “פועלת בצורה של חברה ציבורית” אבל לא ממהרת להנפיק.
בשורה אחת: למשקיע הקמעונאי, Anduril היום היא בעיקר שֵם למעקב, לא טיקר לקנייה, וכל סימן להנפקה עתידית יהיה אירוע בפני עצמו.
מי כן סחיר בשכבת השיניים?
בואינג (Boeing, $BA), בעלת ה-Orca, ה-XLUUV האמריקאי, אבל כאן צריך פרופורציות: הצוללת היא אבק זעיר במאזן של ענקית תעופה, ולכן ההשפעה על המניה שולית, זו חשיפה בשם בלבד.
האנטינגטון אינגלס (Huntington Ingalls, $HII), בונת הצוללות הגדולה של ארה”ב (מספנת ניופורט ניוז), ובנוסף מייצרת את ה-UUV מסוג REMUS 300 / Lionfish שהוזמן על ידי חיל הים (Military Aerospace), חשיפה “כפולה”: גם הפלטפורמות הגדולות וגם הרובוטים הקטנים.
ג’נרל דיינמיקס (General Dynamics, $GD), דרך Electric Boat, השחקנית השנייה בבניית צוללות הגרעין האמריקאיות.
הבעיה עם השכבה הזאת: הענקיות גדולות מכדי שהתֵמה התת-ימית “תזיז את המחט” שלהן בקרוב, והשחקנית הטהורה (Anduril) לא סחירה, לכן, באופן קצת אירוני, שכבת ה”שיניים” היא דווקא הקשה ביותר לתרגם לתיק ממוקד.
שכבה שלישית: צוות התיקון
עכשיו נוסיף על הדוגמה מורכבות, נניח שהרתעה נכשלה, ורחפן תת-ימי הצליח לחתוך כבל, מה קורה עכשיו? מישהו צריך לבוא, למצוא את הקצה השבור על קרקעית הים, להרים אותו ולחבר אותו מחדש. וכאן מסתתר עסק מרתק: מי שמתקן ומניח את הכבלים.
הבעיה כאן ענקית ומבנית: בעולם כולו יש מעט מאוד ספינות תיקון כבלים, רובן ישנות, והביקוש מזנק בדיוק כשגם בונים כבלים חדשים בקצב שיא וגם מתקנים ישנים שנחבלים, כשההיצע נוקשה והביקוש מזנק, זה מתכון לתמחור כוח.
השחקנים המסורתיים בהנחת כבלי תקשורת הם שלישייה: SubCom (אמריקאית, פרטית), Alcatel Submarine Networks (צרפתית) ו-NEC (יפנית), ורובם לא נגישים למשקיע הרגיל כטיקר נקי, אבל כאן נכנסת זווית מעניינת שרבים מפספסים: יצרני כבלי החשמל התת-ימיים, שגם מתקנים אותם, כן סחירים:
פריסמיאן (Prysmian, $PRY במילאנו), ענקית כבלים איטלקית, שחתמה ב-2025 הסכם מסגרת ל-7 שנים לתיקון מהיר של כבלים תת-ימיים.
נקסאנס (Nexans, $NEX בפריז), צרפתית, עם ספינת הדגל Nexans Aurora להנחת כבלי מתח גבוה עד עומק 3,000 מטר.
NKT ($NKT בקופנהגן), דנית, מתמחה בכבלי מתח גבוה תת-ימיים.
בשורה אחת: שכבת התיקון היא ה”אתים והמכנסיים” של בהלת הזהב, לא זוהרת, אבל מי שמחזיק בתשתית הנדירה הזאת מרוויח בכל תרחיש, בין אם החבלה מצליחה ובין אם לא.
איפה אנחנו בתמונה?
נחזור ל-DSIT שפתחנו בה את הסדרה, כאן ישראל לא רק “מעבדת-אמת” של התֵמה, היא גם מציעה דרך נדירה לשחק אותה ישירות, DSIT היא חברה ישראלית עם שלושה עשורי ניסיון, בעלת מערכת AquaShield שמגינה על שדות הגז שלנו, ובניגוד למה שהיה נכון בעבר, היום היא נסחרת בבורסה בתל אביב ($DSIT). רפא”ל הממשלתית מחזיקה בכ-50%, והחברה הונפקה ב-2026 בשווי של כ-260 מיליון ש”ח אחרי הכסף, כלומר, בניגוד לרוב מדינות המערב, למשקיע הישראלי יש כאן שתי דלתות: ה-pure-play הקטן והממוקד (DSIT), והחשיפה הרחבה והיציבה דרך אלביט ($ESLT) עם מגוון מערכות הסונאר והלוחמה התת-ימית שלה.
ההיגיון, כזכור מחלק א’, תמיד אותו היגיון: יש בעיה גדולה → מישהו פותר אותה → מי שפותר, מרוויח. מה שהוספנו כאן הוא שהפתרון אינו מוצר אחד אלא שלוש שכבות, והמשקיע החכם בוחר באיזו שכבה הוא רוצה לשחק, ועם איזו רמת סיכון.
איך לחשוב על זה כתיק (מסגרת, לא המלצה)
אם נסכם את שלוש השכבות לכדי דרך חשיבה אחת:
שכבת החיישנים (סונאר), החשיפה ה”טהורה” ביותר לתֵמה. ה-pure-plays (Kraken / $PNG, ומהבית DSIT / $DSIT) נותנים את החשיפה החדה ביותר אבל גם את התנודתיות הגבוהה ביותר; הענקיות (Thales, Saab, Teledyne, Elbit) נותנות חשיפה מדוללת אך יציבה הרבה יותר.
שכבת השיניים, הקשה לתרגום, כי הכוכבת (Anduril) פרטית והענקיות (Boeing, HII, GD) גדולות מדי. בעיקר תֵמה למעקב.
שכבת התיקון, הפיק-אנד-שאבל השקט, דרך יצרני כבלי החשמל הסחירים (Prysmian, Nexans, NKT) שנהנים ממחסור מבני בספינות תיקון.
ושאלת ההקצאה, כמה, מתי, ובאיזה משקל, היא כבר שאלה אישית שתלויה בתיק ובסיבולת הסיכון של כל אחד, ולא דבר שמאמר אחד יכול או צריך לקבוע עבורכם.
גילוי נאות: אני מחזיק בפוזיציה ב-DSIT ($DSIT), ואפשר שגם בחברות נוספות שהוזכרו, הדברים הם דעה אישית בלבד ואינם ייעוץ השקעות או המלצה לפעולה, אין כאן מחירי יעד, אינני יועץ מורשה, בדקו בעצמכם ובאחריותכם, והתאימו כל החלטה למצבכם.
אני נותן חכות ולא דגים
חתימה פיקנטרית: השוק הקטן שמסתתר בתוך שוק ענק
ונסיים בנתון שמעמיד את הכל בפרופורציה, ודווקא בפרופורציה מעודדת למי שמזהה תֵמה מוקדם. שוק הסונאר העולמי כולו עמד על כ-5 מיליארד דולר ב-2024, ושוק הכלים התת-ימיים האוטונומיים (AUV) צפוי לצמוח מכ-3 מיליארד דולר ל-כ-4.6 מיליארד דולר עד 2030 (MarketsandMarkets). אלה מספרים קטנטנים ביחס לשוק הרחפנים האוויריים, או לתקציבי ההגנה הכלליים.
וזה בדיוק העניין: התֵמה התת-ימית היא היום במקום שבו תֵמת הרחפנים האוויריים הייתה לפני עשור, קטנה, לא מתומחרת, מתחת לרדאר (תרתי משמע). מי שהיה שם מוקדם בסיפור הרחפנים, ראה את הסיפור מבשיל, השאלה היחידה היא אם קרקעית הים תחזור על אותו מסלול, ואת זה, כמובן, אף אחד לא יכול להבטיח.
בכך נחתמת הסדרה, לפחות לעת עתה, אם השוק יזוז כפי שאני חושב שהוא יזוז, נחזור לכאן עם חלק ג’.
חלק ב’ מתוך סדרה, כל הנתונים מבוססים על מקורות פומביים מוכרים, אין באמור ייעוץ השקעות.